הח"מ ייצג בהליך בביה"ד האיזורי לעבוד בחור בשם אלירן אסלטי, זה בין התיקים הראשונים, בהם ייצגתי כעצמאי עובד כנגד מעסיק. המדובר היה בתביעה יחסית קטנה גם בשנת 2005, בה הגשתי את התביעה (דמ 2659/05 אלירן אסלטי נ' כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני).
היו לתביעה זו 2 חלקים עיקריים: ב. שאלת זכאות העובד לפיצויי פיטורים מלאים לאור אופן סיום עבודתו ב. שאלת זכאות העובד לזכויות בסיסיות כגון דמי נסיעה, דמי הבראה, חופשה שנתית, פיצויי פיטורים – אף שהמעסיק שילם לעובד רכיבים בשמות אלו בתלוש השכר.
מרבית התביעה נדחתה כליל בביה"ד האיזור לעבודה (השופטת גילה דלית), ואף שסכום התביעה היה נמוך, לא יכולתי להשאיר את פסק הדין השגוי כפי שהוא ונאלצתי להגיש בקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה.
הסיבה לכך שיכולתי להגיש רק בקשת רשות להגשת ערעור ולא ערעור, נבעה מכך שהתיק בביה"ד האיזורי היה תיק מסוג "דמ" – דיון מהיר, שהוא כינוי לתיקים שהם בד"כ על סכומים לא גבוהים, ובהם אין זכות קנויה להגשת ערעור וצריך לבקש מביה"ד הארצי רשות להגיש ערעור עליהם, כלומר לעבור משוכה נוספת, בטרם יידון ערעור בתיק.
את המשוכה הזאת עברתי יחסית בקלות ונקבע שהערעור יידון.
ביה"ד הארצי קיבל את הערעור כמעט על כל חלקיו ולמעשה קיבל את תביעת העובד, ויצר סוג של הלכה, ולכן אני מעלה את העניין כעת כאן, מאחר ופסק דין זה דן בלא מעט סוגיות משמעותיות – והוא מאוזכר גם כיום בפסק דין רבים אחרים.
א. שאלת פיצויי הפיטורים: עובדות סיום עבודתו של העובד היו כדלקמן – העובד היה אמור להגיע למשמרת ביום 4.3.2005 אבל בשל תקלה לא הגיע למשמרת. כבר ביום 6.3.2005 קיבל העובד מכתב, כי החברה רואה באי הגעתו לעבודה פעם אחת "התפטרות מרצון" – ולפיכך שללה לו את הפיצויים (יש לזכור כי בתקופה הנ"ל לא הייתה חובת הפרשה לפיצויי פיטורים והמשמעות של התפטרות הייתה שלילה מלאה של פיצויי הפיטורים).
כאמור, ביה"ד האיזורי – קיבל את עמדת החברה ושלל לעובד את פיצויי הפיטורים ואת תמורת ההודעה המוקדמת – ביה"ד הארצי סבר אחרת לחלוטין ובין היתר קבע את הדברים הבאים:
"לטעמי, נתפס בית הדין לכלל טעות במסקנות שהסיק מן התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו. החברה טוענת, כי המערער לא התייצב במקום העבודה, ובכך הודיע למעשה על התפטרותו. המערער לעומתה טען בעדותו כי אחר להתייצב, וכשהגיע כבר שובץ אחר לעבודה במקומו. עדותו זו של העובד לא נסתרה בעדות או כל ראיה אחרת מטעמו של המעסיק, ואך מטעם זה ספק אם היה מקום לקבוע, כי אכן לא התייצב המערער לעבודה. אלא שאפילו נכונה הגרסה העובדתית כפי שנטענה על ידי חברת כפיר, לא היה מקום לאמץ את קביעתה של חברת כפיר כי היה זה המערער שהתפטר מעבודתו. שהרי כלל הוא מימים ימימה שמעשיו של המפוטר או המתפטר הם הקובעים אם במעשה של פיטורים מדובר או התפטרות, ולא הדרך שבה רואה הצד השני את המעשה (ראו דבר לב/ 58-3 רשות השידור – מאיר אשל, פד"ע ד' 298, דב"ע לה/ 85-3 עיריית כפר סבא – יעקב כהן פד"ע ז' 175, דב"ע נה/ 122-3 טהה זבון – נפתלי מוצניק פד"ע כ"ט, 228).
להבנתי, לא היה בתשתית העובדתית כפי שנפרשה לפני בית הדין די על מנת לבסס מסקנה בדבר רצונו של המערער לנתק את קשרי העבודה שלו עם החברה. מסקנה זו היא מרחיקת לכת. באי הופעתו של המערער למשמרת כשלעצמה, ניתן היה לראות לכל היותר הפרת משמעת. החברה, מטעמיה, בחרה שלא לברר עם המערער מדוע לא הופיע למשמרת. תחת זאת פירשה את התנהגותו כהודעת התפטרות.
באופן התנהלותה הייתה זו החברה דווקא שהביעה את רצונה להפסיק את קשרי העבודה עם המערער, וזאת היא עשתה בהודעתה למערער על כך שהוא "התפטר" החל מיום 4.3.05. "
כאמור – הפך ביה"ד הארצי את החלטת ביה"ד האיזורי ופסק לטובת העובד פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.
ב. שאלת יתר הזכויות: העובדות הרלוונטיות לעניין זה: העובד טען שהובטח לו שכר של 22 ש"ח לשעה (יש לזכור את שנת פסק הדין – באותו שנה עמד שכר המינימום על כ 18 ש"ח – והחברה למעשה הבטיחה לעובד שכר גבוה ב 4 ש"ח מעל שכר מינימום (באותה תקופה מאבטחים קיבלו שכר מינימום וזה היה נחשב לסוג של הטבה). אלא שבמציאות החברה שילמה בתלוש של העובד שכר שעתי של 18 ש"ח, והוסיפה 1 ש"ח עבור דמי הבראה, 1 ש"ח עבור נסיעות, 1 ש"ח עבור חופשה שנתית ו 1 ש"ח עבור פיצויים (לכל שעה), וכך יצא שהעובד מקבל 22 ש"ח לשעה, אבל זו כבר כוללת את כל הרכיבים דלעיל… סוג של תרמית מוכרת מאותה תקופה.
העובדים לא הבינו את העניין, הרי מבחינתם אכן הם קיבלו 22 ש"ח לשעה, אבל החברה חסכה לעצמה תשלומים רבים בדמות פדיון חופשה, פיצויי פיטורים נסיעות ודמי הבראה.
ביה"ד הארצי לא קיבל את עמדת החברה וגם ביטל את עמדת ביה"ד האיזורי וקבע:
1. לגבי פדיון חופשה שנתית: לא ניתן לשלם לעובד חופשה שנתית לאורך תקופת עבודתו פדיון חופשה היא זכות שנולדת רק לאחר סיום יחסי עובד מעביד ולא ניתן לפדות ימי חופשה במהלך תקופת העבודה, אם מעסיק עושה זאת הוא למעשה מסתכן בכך שביה"ד יקבע שתשלומים אלו הם שכר עבודה לכל דבר, ביה"ד הארצי ראה בתשלומים אלו שקיבל העובד שכר עבודה וחייב את החברה לשלם לעובד פדיון חופשה בנוסף לתשלומים אלו שמופיעים בתלוש המשכורת ובהתעלם מהם.
2. לגבי פיצויי פיטורים: כנ"ל – מדובר בזכות שנולדת רק לאחר סיום יחסי עובד מעביד, משמעות הדבר כי מדובר בפיקציה, לא ניתן לשלם פיצויי פיטורים במהלך עבודתו של עובד, וגם רכיב זה נחשב הלכה למעשה לשכר עבודה, ביה"ד ראה גם בתשלומים אלו שקיבל העובד שכר עבודה וחייב את החברה לשלם לעובד פיצויי פיטורים בנוסף לתשלומים אלו שמופיעים בתלוש המשכורת ובהתעלם מהם.
3. לגבי דמי הבראה: אכן יש אפשרות לשלם דמי הבראה כחלק מהשכר (בהסכמה הדדית) – ובתנאי שבסופו של יום העובד יקבל את מלוא דמי ההבראה המגיעים לו לפי החוק, שאם לא כן – על המעסיק להשלים.
4. לגבי נסיעות: כנ"ל – ובלבד שבכל חודש יזכה העובד לקבל דמי נסיעה מלאים שאם לא כן על המעסיק להשלים.
המסקנות העיקריות מפסק דין אסלטי:
א. אין להניח מהעדרות חד פעמית של עובד, כי האחרון התפטר, זה לא אומר שאם עובד פשוט הפסיק להגיע לעבודה לא ניתן יהיה להניח בהמשך שהוא אכן התפטר, ועם זאת יש להיות זהיר, לשלוח לו מכתב התראה (ולוודא שהוא קיבל אותו!) בטרם מגיעים למסקנה הנ"ל, לאפשר לו לשוב לעבודה תוך מספר ימים ורק אם למרות הפניות וההתראה דלעיל העובד לא שב, ניתן יהיה להניח שהוא התפטר.
ב. אין לשלם או לפדות ימי חופשה במהלך תקופת העבודה. הכוונה לימי חופשה שהעובד לא נוטל (כמובן שאם העובד יוצא לחופשה הוא זכאי לקבל את הימים שצבר בכסף), נתקלתי במקרים של חברות, בהן העובדים מבקשים שיפדו להם ימי חופשה שצברו, "כי הם צריכים כסף" או כי "יש להם איזו רכישה גדולה" ומכל מני סיבות אחרות – מעסיק שייעתר לבקשה מסוכנת מעין זו יהיה חשוף לתביעה מצד אותם עובדים ממש, לתשלום כפל ימי חופשה. ביה"ד יתעלם מפדיון החופשה ששולם במהלך תקופת העבודה (וחמור מכך – אף יראה הסכומים אלו שכר לכל דבר ועניין, שכר שצריך לשלם עבורו גם את כל הזכויות!) ויחייב את המעסיק לשלם מחדש את ימי החופשה ש"נפדו" במהלך תקופת העבודה. ובמילים אחרות, כאשר מעסיק מנסה להטיב עם עובדיו בנקודה זו הוא מסכן את עצמו מאוד ומביא על עצמו תביעה מיותרת ואף מטופשת.
ואני לא כותב את הדברים "סתם כך" מהדמיון שלי – כבר ראיתי תביעות של עובדים כאלו, שבמהלך תקופת העבודה פנו למעסיק בתחינה שיפדה להם ימי חופשה כי הם צריכים כסף ולאחר סיום עבודתם פנו לעורכי דין שיתבעו שוב את אותם סכומים ממש…
ג. אין לשלם פיצויי פיטורים במהלך תקופת עבודה (בשונה מהפרשות לפיצויים לקופת גמל או קרן פנסיה שזה כמובן מותר ואף חובה), יש לזכור כי הזכאות לפיצויי פיטורים נולדת רק בסיום עבודתו של העובד ולא רגע לפני כן.
ד. אם בוחרים לשלם לעובד דמי הבראה ודמי נסיעה כחלק משכרו -ראשית, יש להסכים איתו על העניין במפורש בהסכם העבודה שנית, יש לדאוג שסך הסכומים שישולמו יגיעו לסכומים שמגיעים לעובד עפ"י החוק ולא פחות מכך.
עכשיו תורך להגיב