ביום 20.8.2018 הזדעזעה האדמה, רובכם אולי לא שמעו על רעידת האדמה הספציפית הזו, אבל אני וחבריי עורכי הדין העוסקים בתחום דיני העבודה הרגשנו אותה די טוב.
הלכת ליליאן לנדסברג באה לעולם.
רקע כללי: למעסיקים יש חובות נורמטיביות, מרביתן "חובות קוגנטיות", עליהן לא ניתן להתנות ומעסיק לא יכול להתנער מהן, גם לא בהסכם כתוב מול העובד, אחת החובות האלה נולדה בשנת 2008 בצו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה (ולהלן: "הצו"), אשר שם כמעט לחלוטין קץ לוויכוחים "האם זכאי או לא זכאי העובד לפיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותו?" וכן חייב כל מעסיק להפריש כספים לפנסיה עבור כל עובד במדינת ישראל.
המצב שהיה לפני הצו היה מאוד בעייתי: על חלק מהעובדים חלו צווי הרחבה או הסכמים קיבוציים שאכן חייבו את מעסיקם להפריש לפנסיה עבור העובדים, על חלק אחר לא חלו צווי הרחבה והסכמים קיבוציים אלו, ולפיכך לחלק גדול מהעובדים במדינת ישראל לא הייתה פנסיה, הם הגיעו לגיל פרישה ונאלצו לחיות אך ורק מקצבת זקנה דלה שהורידה את מרביתם לקו העוני.
בנוסף, כמעט תמיד בסיום יחסי עובד-מעביד הייתה מתגלעת מחלוקת בין הצדדים: האם העובד פוטר? (ואז הוא זכאי לפיצויי פיטורים מלאים), או שמא הוא בכלל התפטר (ואז הוא לא זכאי בכלל לפיצויי פיטורים). גם בעיה זו הגיעה כמעט לפתרון מלא, כי הצו חייב את המעסיקים בנוסף להפרשות תגמולים לפנסיה, גם להפריש עבור העובדים 6% משכרם עבור פיצויי פיטורים.
אם הפרשה מלאה לפיצויים היא 8.33% (כשמכפילים 8.33 ב 12 חודשים מקבעים 100%), אז הפרשה של 6% היא פתרון של 72% מהבעיה (ואכן גם כיום מתנהלים ויכוחים בנוגע ליתרת הפיצויים, אך העובד לא צריך לדאוג למרביתם – הם אמורים להיות כבר אצלו בקרן הפנסיה או בביטוח המנהלים שבחר לעצמו – כמוסבר לעיל).
הפן הביטוחי: לא הרבה אנשים יודעים, אבל קרן פנסיה היא לא רק סוג של תוכנית חיסכון לגיל הפנסיה, אלא היא כוללת גם היבטים ביטוחיים. קרן פנסיה חדשה כוללת בד"כ גם ביטוח מוות, נכות ואובדן כושר עבודה – סוג של עסקת חבילה. אבל מוצרים נוספים בשוק, אחד מהם הוא ביטוח המנהלים נמכרים ב"אופן מפורק".
עובדים רבים, מסתנוורים מהמילה המפוצצת "ביטוח מנהלים" ועל מנת לחוות את "הילת המנהל" – הם משתכנעים ע"י סוכני ביטוח ממולחים לרכוש דווקא מוצר זה. אלא שבמרבית המקרים ביטוח מנהלים סטנדרטי כולל רק ביטוח למקרה מוות, הוא לא כולל ביטוח נכות ו/או אבדן כושר עבודה, כל אלו ניתנים לרכישה כ"תוספות לביטוח" – והעובד אמור לרכוש אותם בנפרד ע"מ לזכות בכיסויים הנוספים.
אבל מה קורה אם עובד לא רוכש כיסויים נוספים, אין לו ביטוח אבדן כושר עבודה, והוא נכנס לאי כושר עבודה??? בדיוק בעניין זה עוסקת הלכת ליליאן לנדסברג.
הלכת ליליאן לנדסברג: לא אעתיק לפה את פסק הדין – אותו תוכלו למצוא באינטרנט בנקל.
המקרה פשוט: עובדת שרכשה ביטוח מנהלים סטנדרטי, שלא כלל ביטוח נכות ו/או אבדן כושר עבודה והנה היא נכנסה למצב בו היא זקוקה לכיסויים האלו בדיוק – ואין לה אותם.
המשמעות הכספית עבור העובדת יכולה להגיע למאות אלפי ש"ח ואף מעבר לכך, שהרי לדוגמא, ביטוח אבדן כושר עבודה מפצה עבור 75% מהשכר עד גיל הפנסיה – אם עובד מרוויח 10,000 ש"ח ברוטו לחודש – מדובר בהפסד של 7,500 ש"ח לחודש, וכאשר מדובר בהפסד הנפרס על פני שנים רבות קדימה, מדובר בנזק משמעותית עבור העובד (ובמקרה הזה – העובדת).
טענת העובדת (בקליפת אגוז): צו ההרחבה חייב את המעסיק לרכוש לי פנסיה שכולל גם ביטוח נכות ואבדן כושר עבודה, ברגע שהוא שילם לי על ביטוח שאינו כולל רכיבים אלו, משמעות הדבר, שהוא אחראי כעת לפצות אותי בגין ההפסדים שנגרמו לי (למעשה היא מבקשת כעת להפוך את המעסיק לסוג של חברת ביטוח).
העובדת מסתמכת על סעיף 3 לצו ההרחבה שאכן מקנה לה זכאות גם לביטוח נכות.
טענת המעסיק (בקליפת אגוז): העובדת בחרה את ביטוח המנהלים שלה, ולפיכך משבחרה בביטוח מנהלים שאינו כולל ביטוחים נוספים כגון נכות ו/או אבדן כושר עבודה, הרי היא צריכה לבוא בטענות רק אל עצמה ואינה יכולה להאשים אותו.
חשוב לי לציין, כי הטענות דלעיל הינן מאוד מאוד מופשטות, בפסק הדין הצטרפו צדדים נוספים רבים והועלו טענות נוספות רבות מכל כיוון – כדאי יהיה לקרא את פסק הדין במלואו.
מסקנת פסק הדין: לעובד יש זכות בחירה לבחור את המוצרים שהוא רוצה, המעסיק לא רק שלא בוחר עבור העובד את המוצר הפנסיוני, אלא אסור לו להתערב בבחירת העובד, אם העובד בוחר מוצר פנסיוני שאינו כולל את הביטוח דלעיל – זוהי בעיה שלו ולא של המעסיק.
ביתר פירוט, קובע ביה"ד הארצי כי החוק לפיקוח על שירותי פיננסיים (קופות גמל), התשס"א 2005 (ולהלן: "חוק הפיקוח"- וליתר דיוק סעיף 20 לחוק הפיקוח, קובע את זכות הבחירה של העובד שהיא גוברת על צו הרחבה או הסכם קיבוצי:
"סעיף 20 לחוק הפיקוח, אשר נחקק קודם כניסתו לתוקף של צו ההרחבה קובע כאמור לעיל כי "כי עובד… רשאי לבחור, בכל עת, בכל קופת גמל… ומעבידו של עובד כאמור לא יתנה … והכל אף אם נקבע אחרת בדין או בהסכם." כפי שנקבע בעבר בפסיקותיו של ביה"ד זה, מכוח הוראה זו חל עיקרון חופש הבחירה, הגובר – כלשון הסעיף – על כוחו הכופה של הסכם קיבוצי או צו הרחבה. לאור עיקרון משפטי זה ניתן תוקף משפטי לבחירת העובד לבצע ביטוח פנסיוני ברכיב התגמולים במסגרת של ביטוח מנהלים, להבדיל מקרן פנסיה מקיפה, וזאת בשיער הפקדות שאינו נופל מזה הקבוע בהסכם הקיבוצי."
וממשיך וקובע כי: "גם הבחירה של עובד בביטוח פנסיוני, המכונה "ביטוח מנהלים" ללא כיסוי של אבדן כושר עבודה היא אפשרית, ולמעסיק אין אפשרות להתערב בבחירה שכזו."
בית הדין גם נותן דוגמא פשוטה להבנה: "ניתן לדמות עניין זה לכך, שכשם שהמעסיק אינו צריך לוודא מה נעשה עם המשכורת אותה הוא משלם לעובד, כך גם למעסיק אסור להתערב במה שנעשה עם כספי הפנסיה שאותם הוא מעביר לקרן עבור העובד, כאשר מבחינתו של המעסיק עניין זה צריך להיות בבחינת "שגר ושכח"."
תוצאת פסק הדין: הערעור של העובדת נדחה.
הערה שלי לסיכום: על פניו מדובר ב"תוצאה קשה" מבחינת העובדת, ואכן עם פרסומו היה פסק דין זה שנוי במחלוקת בין משפטנים העוסקים בתחום, ועם זאת נראה, כי במבחן הזמן תוצאת פסק הדין נכונה בהחלט, מחד היא עדיין מחייבת את המעסיק להפריש לקרן שבחר העובד, עבור העובד את האחוזים המחוייבים בצו, ומאידך רואה בעובד כאדם בגיר ובעל אחריות לגורלו, ולא רואה בו כמישהו "חסר ישע שלא מבין כלום". ואכן העובדים כיום חשופים לאינטרנט, יכולים וחייבים להתייעץ בענייני הפנסיה שלהם עם אנשי מקצוע, והרי אחרי ככלות הכל, מדובר באחת ההחלטות החשובות שיעשו בחיים שלהם, ולא ייתכן להשית אחריות כבדה זו זו דווקא על המעסיק שלהם (שבאופן טבעי משתנה לאורך השנים), חופש הבחירה שמקנה להם חוק הביטוח בא עם אחריות גדולה שחלה על העובד ולא על המעסיק, לבחור לעצמו את הביטוח עם הכיסויים הטובים ביותר עבורו, ואם בחר העובד בביטוח שלא כולל כיסויים הנחוצים לו, יתכבד ורכוש לעצמו בעצמו את הכיסויים הדרושים לו לעתיד, ככל והינו מעוניין בהם.
עכשיו תורך להגיב